עונג מיני לא תלוי במזל, בגנטיקה או בבן הזוג. הוא תלוי בשלושה דברים שאפשר לתרגל: לטעון את הגוף דרך נשימה ותנועה, לתקשר עם בן הזוג בצורה שמשנה משהו, ולהישאר בתחושות הגוף במקום לטוס לראש. שלושת הדברים האלה יחד הם ההבדל בין סקס ניטרלי לבין חוויה שמזיזה לכם את הרצפה.
למה רוב האנשים נתקעים, ואיך לצאת מזה
הטעות שכמעט כולם עושים: לדלג על הטעינה
רוב האנשים שמגיעים אליי לקליניקה, גברים ונשים כאחד, עושים את אותה טעות בדיוק. הם מדלגים ישר ל"אטרקציה המרכזית" בלי שהגוף בכלל מוכן לקבל עונג. תחשבו על זה ככה: אתם לוחצים על כפתור ההדלקה של טלוויזיה כשאין חשמל בבית. אפשר ללחוץ כמה שרוצים, להחליף שלט, לנקות את המסך. שום דבר לא ידליק את הטלוויזיה עד שלא מרימים את המתגים בארון החשמל.
הגוף שלנו עובד בדיוק באותה צורה. כשרמות האנרגיה המינית נמוכות, מגע שבתנאים אחרים היה מרגיש מדהים פשוט מרגיש כאילו נגעו לכם במרפק. ניטרלי. ריק. ואז מגיעות המחשבות: "אולי משהו לא בסדר איתי", "אולי אני לא מסוגלת", "אולי הכימיה נגמרה". אבל הבעיה היא לא אתם ולא בן הזוג. הבעיה היא שפשוט לא הטענתם את המערכת.
אחד הדברים הראשונים שאני עושה עם אנשים בקליניקה הוא תרגיל פשוט של נשימה ותנועה. בלי מגע בכלל. אני מבקש מהאדם שמולי לנשום בדרך ספציפית ולנוע בצורה ספציפית, ותוך דקה, לפעמים פחות, משהו מתחיל להתעורר בגוף. נשים רבות מתארות שתוך כמה דקות הן כבר מרגישות רטובות ומלאות עוררות, ורק מנשימה ותנועה, בלי שום מגע. זאת הנקודה שבה הן מבינות כמה פוטנציאל עונג ישן להן בגוף.
ההבדל בין "עושים סקס" ל"חווים עונג"
יש פער עצום בין ביצוע מכני של פעולות מיניות לבין חוויה של עונג אמיתי. מטא-אנליזה של 93 מחקרים ו-38,499 אנשים בקשר זוגי (Mallory, Journal of Family Psychology, 2022) מצאה שאיכות התקשורת המינית (r=0.52 לשביעות רצון מינית) משמעותית הרבה יותר מתדירות התקשורת (r=0.31). כלומר, לא מספיק לדבר על סקס. צריך לדבר על סקס בצורה שמשנה משהו. לא "היה נחמד", אלא "כשהזזת את היד ימינה וגירית לי שם, זה היה מדהים, תעשה עוד".
הרבה אנשים שומעים את המילה "תקשורת" ומנידים בראש. ברור, ברור, צריך לתקשר. אבל בפועל? כמעט אף אחד לא עושה את זה. יש בושה עמוקה סביב עונג מיני שמלווה אותנו מגיל צעיר, ורוב האנשים מעדיפים לשתוק ולקוות שבן הזוג "יבין" מה הם צריכים. אני קורא לזה לחכות לטלפתיה. ובינתיים העונג נשאר בינוני.
כלים מעשיים להגברת עונג, מה לעשות השבוע
טעינה אנרגטית: נשימה, תנועה וקול
הנה תרגיל שאפשר לעשות היום, לבד, בלי בן זוג ובלי ציוד. שבו או שכבו במקום שקט. התחילו לנשום עמוק דרך הפה, שאיפה לבטן ונשיפה חזרה דרך הפה. לא נשימה איטית ורגועה של מדיטציה, נשימה עמוקה ומלאה, כזאת שמרגישים בה את הבטן עולה ויורדת. עכשיו, בכל נשיפה, הוסיפו תנועה קלה של האגן, כאילו הגוף רוצה לרקוד עם הנשימה. אם נוח לכם, הוסיפו גם קול. אפילו אנחה קטנה.
עשו את זה 5 דקות. רק 5 דקות. שימו לב מה קורה בגוף. אולי תרגישו חום, צמרמורות, עקצוצים בידיים או ברגליים, רעד קל בירכיים. אלה סימנים שהאנרגיה המינית מתחילה לזרום. הרבה אנשים מפרשים את התחושות האלה לא נכון, "כנראה שהרגל נרדמה לי" או "זה מהמאמץ הפיזי". אבל ברגע שמתחילים לזהות אותן כמה שהן באמת, כאנרגיה מינית שזורמת בגוף, הדלת לעונג עמוק נפתחת.
מטא-אנליזה של 12 ניסויים מבוקרים אקראיים עם 785 משתתפים (Scientific Reports, 2023) מצאה שתרגול נשימה מכוונת קשור לרמות מתח סובייקטיבי נמוכות יותר מקבוצות ביקורת, בגודל אפקט קטן עד בינוני (g=0.35). כשהגוף פחות מתוח, הוא פתוח יותר לעונג. זו לא רוחניות. זו פיזיולוגיה.
אסרטיביות מינית: לקחת את העונג לידיים
הנה דבר שאני רואה שוב ושוב בקליניקה, בעיקר אצל נשים: הן שוכבות במיטה, מקבלות מגע מבן הזוג, והמגע לא בדיוק במקום הנכון או לא בדיוק בקצב הנכון. והן פשוט שותקות. מחכות שהוא יבין. מנסות "להנות ממה שיש". ואז תוהות למה האורגזמה לא מגיעה.
במדגם הסתברותי ארצי אמריקאי של 1,055 נשים בנות 18 עד 94 (Herbenick et al., Journal of Sex & Marital Therapy, 2018), רק 18.4% דיווחו שחדירה לבדה מספיקה להן לאורגזמה. 36.6% דיווחו שגירוי הדגדגן הכרחי לאורגזמה בזמן חדירה, ועוד 36% דיווחו שגם כשאינו הכרחי, האורגזמה מורגשת טוב יותר כשהדגדגן מגורה. המספרים האלה אומרים דבר אחד ברור: מה שעובד בסרטים לא עובד במציאות לרוב הנשים.
אז מה עושים בפועל? אני קורא לזה "תנועת מוחמד". אם האצבעות או האיבר של הגבר לא מגיעים למקום הנכון, לא יושבים בחיבוק ידיים ומתבאסים. מביאים את המקום הנכון אל האצבעות. אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד.
הנה תרגיל ספציפי שאפשר לעשות הערב. גברים, תשכבו על הגב. נשים, תשבו עליהם. גברים, מרגע זה אתם דילדו. אין לכם יכולת תנועה עצמאית. אל תזוזו סנטימטר לבד. נשים, יש לכם עכשיו כלי מענג בין הרגליים. אתן לא צריכות לדאוג איך אתן נראות, כמה אתן שוקלות, או אם הדילדו "נהנה". התמקדו אך ורק בעונג שלכן. התחילו לנוע קדימה ואחורה, לא למעלה ולמטה, וחפשו איפה זה עושה לכן הכי טוב. עצמו עיניים, האטו, הרגישו. ממצב ישיבה זקופה, נסו להישען קצת אחורה. ככל שמוצאים את הנקודה, מגבירים את התנועה.
התרגיל הזה משנה דברים כי הוא מכריח את האישה לקחת אחריות על העונג שלה, וזה בדיוק מה שחסר. לא בגלל שגברים לא טובים. בגלל שאף אחד לא יכול לדעת מה מרגיש טוב לאדם אחר באותו רגע בלי שיגידו לו.
המקרה של ט', כשהעונג "חזר" תוך שבוע
ט' הגיעה אליי בגיל 38 אחרי שבע שנים של נישואים, ואמרה לי משפט שאני שומע הרבה: "העונג שלי נגמר". היא סיפרה שבתחילת הזוגיות הסקס היה מדהים, ועכשיו היא מרגישה "מת", המילה שלה, כשבעלה נוגע בה. היא הייתה בטוחה שזה בגלל שהכימיה נגמרה, שזה טבעי אחרי שבע שנים, ושאין מה לעשות.
הדבר הראשון שעשיתי איתה הוא תרגיל הנשימה שתיארתי למעלה. 5 דקות. בלי מגע, בלי כלום. רק נשימה עמוקה מהפה, תנועה של האגן וקול. אחרי שלוש דקות הרגליים שלה התחילו לרעוד. אחרי ארבע דקות היא אמרה "אני מרגישה חום בכל הבטן, מה קורה פה?". אחרי חמש דקות היא הייתה בהלם: "אני לא האמנתי שאני יכולה להרגיש ככה בלי שאף אחד נוגע בי".
נתתי לה שיעורי בית. לעשות את התרגיל הזה כל יום לפני השינה, 5 דקות, לבד. ובשבוע שאחרי, כשהיא ובעלה קיימו יחסים, היא אמרה לי שהרגישה דברים שלא הרגישה שנים. לא בגלל שהבעל השתנה. אותו בעל, אותו מגע. היא השתנתה. הגוף שלה היה טעון, מוכן לקבל עונג, והמגע שלפני שבוע הרגיש כמו "מרפק", ועכשיו הרגיש כמו חשמל.
זה הדפוס שאני רואה שוב ושוב: אנשים מגיעים בטוחים שמשהו "נשבר", הכימיה, הגוף, הזוגיות. ובפועל הם פשוט שכחו להטעין את המערכת. הם לוחצים על כפתורי השלט בלי חשמל ומאשימים את הטלוויזיה.
מה שבאמת עובד, ומה שסתם נשמע טוב
הדגדגן הוא לא "כפתור קסם", והחדירה היא לא "האירוע המרכזי"
יש תפיסה רווחת שהדגדגן הוא מעין כפתור שצריך ללחוץ עליו כדי שאורגזמה תקרה. ויש תפיסה הפוכה שחדירה עמוקה היא מה שנשים "באמת צריכות". שתי התפיסות מפספסות את העיקר. במדגם ארצי מייצג של 3,017 נשים אמריקאיות בנות 18 עד 93 (Hensel et al., PLOS ONE, 2021) זוהו ארבע טכניקות שנשים גילו כדי להפוך חדירה למהנה יותר:
Angling, סיבוב, הרמה או הנמכה של האגן במהלך החדירה כדי לשנות היכן בתוך היוני נוצר החיכוך (87.5% מהנשים שניסו דיווחו שזה עובד). Shallowing, מגע חודר רדוד ממש בפתח היוני, לא בחוץ ולא עמוק פנימה (כ-84%). Rocking, בסיס האיבר או הצעצוע נשאר צמוד לדגדגן לאורך כל החדירה, בלי תנועת כניסה-יציאה (כ-76%). Pairing, גירוי הדגדגן באצבע או בצעצוע במקביל לחדירה (69.7%).
שימו לב לדבר מעניין: כל ארבע הטכניקות דורשות מהאישה לעשות משהו אקטיבי. לזוז, לשנות זווית, להוסיף מגע. זו בדיוק האסרטיביות המינית שדיברתי עליה. העונג לא "קורה" לכם. אתם יוצרים אותו.
תשוקה תגובתית, למה "אני לא בחשק" לא אומר מה שחושבים שהוא אומר
עוד דבר שאני חייב להגיד כאן, כי הוא משנה הכל: רוזמרי באסון, חוקרת מיניות, הציגה מודל חלופי לתגובה המינית הנשית (Basson, Journal of Sex & Marital Therapy, 2000), שמתאר את הרכיב התגובתי של החשק, במיוחד בקשרים ארוכי טווח. סקירה של ד"ר שלומית סייג באיגוד הישראלי לרפואת משפחה (ויקירפואה, 2010) מסכמת זאת: נשים רבות, במיוחד במערכות יחסים ארוכות טווח, מתחילות את המפגש המיני ממצב ניטרלי, והתשוקה נבנית מתוך הגירוי הפיזי או הרגשי עצמו ולא מדחף ספונטני מקדים.
מה זה אומר בפועל? שאם אתם מחכים שפתאום "יבוא חשק", אתם עלולים לחכות הרבה מאוד זמן. זה לא אומר שמשהו לא בסדר איתכם. זה אומר שהגוף שלכם עובד בצורה תגובתית. הוא צריך גירוי קודם כדי שהתשוקה תתעורר, ולא להפך. וזה תקין לחלוטין. אבל אם לא יודעים את זה, מפרשים את חוסר החשק ההתחלתי כבעיה, מתרחקים מסקס עוד יותר, התשוקה יורדת עוד, ונוצר מעגל שלילי שמזין את עצמו.
אני אגיד את זה ישר: אם אתם בזוגיות ארוכה והתשוקה ירדה, אל תחכו לחשק ספונטני. תתחילו מתוך נכונות. תגידו לבן הזוג "בוא/בואי נתחיל עם מגע ונראה מה קורה". טענו את הגוף בנשימה ותנועה לפני המפגש. תנו לתשוקה להתעורר מתוך המגע, לא לפניו. זו לא פשרה. ככה הגוף עובד.
חוקרות ישראליות (ברוורמן-אוריאל וליטבק-הירש, סוגיות חברתיות בישראל, 2021) מצאו שנשים נשואות בגילאי 40 עד 55 מפתחות סובייקטיביות מינית, לומדות להוביל וליזום, ורואות במיניות כלי מרכזי להעצמה אישית ולרווחה נפשית. כלומר, דווקא בגיל שבו חושבים שהעונג "יורד", הוא יכול להתעצם, אם לומדים לגשת אליו אחרת.
רצפת אגן, הנושא שאף אחד לא מדבר עליו מספיק
אחד הכלים היעילים ופחות המוכרים להגברת עונג מיני הוא חיזוק שרירי רצפת האגן. מטא-אנליזה של 33 מחקרים בנשים ללא כאב אגני (Faucher et al., The Journal of Sexual Medicine, 2024) מצאה קשר מובהק בעוצמה בינונית בין חוזק שרירי רצפת האגן לבין תפקוד מיני (r=0.41). 10 מתוך 14 מחקרי התערבות הראו השפעה מובהקת על התפקוד המיני.
מה עושים עם המידע הזה? מתחילים תרגילי רצפת אגן. לא רק את תרגילי קגל הקלאסיים, אלא גם תנועות של כיווץ ושחרור מודע בשילוב נשימה. כשנושמים פנימה, משחררים את רצפת האגן. כשנושפים, מכווצים. 3 דקות ביום. אפשר לעשות את זה בנהיגה, בעבודה, בזמן שיחת טלפון. תוך כמה שבועות מתחילים להרגיש הבדל. יותר רגישות באזור אברי המין, יותר שליטה, ואורגזמות עוצמתיות יותר.
מיינדפולנס מיני, להיות כאן, לא בראש
אחד החסמים הגדולים לעונג הוא מה שקורה בראש. מחשבות כמו "איך אני נראית?", "הוא בטח משתעמם", "למה זה לא קורה?", "מה לא בסדר איתי?" גורמות לניתוק בין הגוף לנפש. בניסוי מבוקר אקראי עם 148 נשים (Chivers et al., The Journal of Sex Research, 2025), טיפול קוגניטיבי מבוסס מיינדפולנס הגביר את הקונקורדנציה המינית, ההתאמה בין התגובה הגופנית לתגובה הנפשית, במידה רבה יותר מחינוך מיני תומך, והשיפור בקונקורדנציה ניבא ירידה במצוקה המינית.
תרגום לשפה פשוטה: כשהגוף מגיב אבל הראש לא "שם", העונג לא מורגש. מיינדפולנס מיני זה פשוט לחזור שוב ושוב לתחושות הגוף. מרגישים שהמחשבות ברחו? חוזרים לתחושה הפיזית. חום, לחץ, טקסטורה, קצב. בלי לשפוט, בלי לנסות להרגיש משהו. פשוט להיות עם מה שיש. NCCIH, הגוף הרשמי של ה-NIH לרפואה משלימה ואינטגרטיבית, מסכם שגישות מבוססות מיינדפולנס יעילות לחרדה ולדיכאון במידה דומה לטיפולים מבוססי ראיות כמו CBT. ואם זה עובד על חרדה, זה עובד גם על חרדת ביצוע מינית.
אני אומר את הדעה שלי ישירות: מיינדפולנס מיני הוא הכלי היחיד שפועל גם כשכל השאר נכשל. טכניקות, תנוחות, צעצועים, כל אלה חסרי ערך אם הראש לא נוכח בגוף. יש אנשים שיגידו שטכניקות חדשות הן מה ששינה להם את החוויה, ואני שומע אותם. אבל מניסיוני עם למעלה מ-3,000 מודרכים ומודרכות, הטכניקה שתמיד חוזרת לתחתית הרשימה ולמעלה ברזולטות היא אחת: היכולת לחזור לגוף ולהישאר בו.
| גישה | למי מתאימה | היתרון העיקרי | איפה היא נוטה להיכשל | הטעות הנפוצה לגביה |
|---|---|---|---|---|
| טעינה אנרגטית (נשימה + תנועה + קול) | מי שמרגישים "מתים" או ניטרליים בזמן מגע, במיוחד בזוגיות ארוכה | מעוררת את הגוף ומגבירה רגישות עוד לפני שהתחיל מגע. תוצאות מורגשות תוך דקות | אנשים שמרגישים מגוחך לנשום בצורה מוגזמת או לעשות קולות. הבושה עוצרת את התהליך | חושבים שזו "רוחניות" ומדלגים. בפועל זו פיזיולוגיה של זרימת דם ושחרור מתח שרירי |
| אסרטיביות מינית (תנועת מוחמד, שליטה בתנועה) | מי שתמיד "מקבלים" ומחכים שבן הזוג ימצא את מה שעובד להם | מעבירה את האחריות על העונג לידיים שלכם. תוצאות מיידיות כשהמגע מגיע סוף סוף למקום הנכון | זוגות שלא דיברו על זה מראש. בן הזוג עלול להרגיש דחוי או מבולבל כשהשני פתאום "לוקח שליטה" | חושבים שאסרטיביות זה לומר מה לא טוב. בעיקר מדובר בלזוז אל מה שכן טוב |
| מיינדפולנס מיני (מיקוד בתחושות הגוף) | מי שנוטים "לברוח לראש", מחשבות מטרידות, חרדת ביצוע, ביקורת עצמית | מחברת בין הגוף לנפש ומגבירה את עוצמת החוויה הסובייקטיבית | אנשים שמצפים לתוצאות מיידיות. זה דורש תרגול עקבי של שבועות | חושבים שצריך "לרוקן את הראש". בפועל צריך רק להחזיר את תשומת הלב לגוף, שוב ושוב |
| חיזוק רצפת אגן | כל אחד, במיוחד נשים אחרי לידה או בגיל 35 ומעלה | מגביר רגישות פיזית, שליטה בשרירים ועוצמת אורגזמה. מבוסס מחקר חזק | אנשים שעושים רק כיווץ בלי שחרור. יוצרים שרירים מתוחים במקום חזקים וגמישים | חושבים ש"קגל" זה לכווץ חזק. חצי מהתרגיל הוא שחרור מלא |
| טכניקות חדירה (Angling, Shallowing, Rocking, Pairing) | נשים שלא חוות עונג מחדירה ומאמינות שזה "לא בשבילהן" | משנה את הפיזיקה של החדירה ומגיע למקומות שחדירה רגילה לא מגיעה | נשים שמנסות את זה בלי שהגוף טעון אנרגטית. הטכניקה עובדת רק על גוף שכבר ער ורגיש | חושבים שצריך לבחור אחת. שילוב של שתיים-שלוש בו-זמנית הוא מה שמשנה |
נקודות מפתח
- עונג מיני הוא לא תכונה שנולדים איתה אלא מיומנות שמפתחים. דרך טעינה אנרגטית בנשימה, תנועה וקול, הגוף עובר מ"ניטרלי" ל"ער" תוך דקות, ובלי הטעינה הזו שום טכניקה לא תעבוד
- אסרטיביות מינית היא לא לומר מה רע אלא לזוז אל מה שטוב. תנועת האגן שלכם, שינוי הזווית, ההנחיה של יד בן הזוג למקום הנכון, כל אלה הם לקיחת אחריות על העונג
- תשוקה תגובתית היא הנורמה במערכות יחסים ארוכות טווח. במקום לחכות לחשק ספונטני, להתחיל מנכונות ולתת לתשוקה להתעורר מתוך המגע
- איכות התקשורת המינית חשובה הרבה יותר מכמות שלה. לפי מטא-אנליזה של Mallory (2022) הקורלציה בין איכות תקשורת מינית לשביעות רצון מינית עמדה על r=0.52, כמעט כפול מתקשורת סתם תכופה
- חיזוק רצפת אגן משפר תפקוד מיני באופן מובהק. 3 דקות ביום של כיווץ ושחרור בשילוב נשימה, ותוך שבועות ההבדל מורגש
- מיינדפולנס מיני הוא לא לרוקן את הראש אלא לחזור לגוף. כל פעם שמחשבה מטרידה מופיעה, חוזרים לתחושה הפיזית, בלי שיפוט, שוב ושוב, עד שהגוף והנפש מסונכרנים
- הטעות הנפוצה ביותר היא לדלג על המשחק המקדים ולקפוץ ל"אירוע המרכזי". מגע ממושך בכל הגוף לפני כל מגע באברי המין הוא לא בונוס. הוא תנאי הכרחי לעונג עמוק
שאלות נפוצות
האם ירידה בחשק מיני בזוגיות ארוכה היא נורמלית?
כן, וזה לא סימן שהכימיה נגמרה. מודל התגובה המעגלית של רוזמרי באסון (2000) מתאר שבקשרים ארוכי טווח, רוב הנשים, ולא מעט גברים, עוברים מתשוקה ספונטנית לתשוקה תגובתית. התשוקה לא מגיעה לפני המגע אלא מתוך המגע. במקום לחכות לחשק, תתחילו מנכונות, טענו את הגוף בנשימה ותנועה, ותנו למגע לעורר את התשוקה.
מה עושים כשנוגעים בי ואני לא מרגישה כלום?
זה אחד הדברים הכי נפוצים שאני שומע בקליניקה. ברוב המקרים זו לא בעיה עם הגוף. זו בעיה עם רמת הטעינה האנרגטית. כשהגוף לא טעון, מגע שבתנאים אחרים היה מענג מרגיש ניטרלי או אפילו לא נעים. הפתרון: 5 דקות של נשימה עמוקה מהפה עם תנועת אגן ושחרור קולות לפני המפגש המיני. אם אחרי כמה שבועות של תרגול עקבי אין שינוי, שווה להתייעץ עם מומחה בתחום.
איך מדברים עם בן הזוג על מה שעובד במיטה בלי לפגוע?
הכלל פשוט: אמרו מה כן עובד, לא מה לא. במקום "אל תעשה ככה", תגידו "תעשה עוד מזה, זה מרגיש מדהים". ואם רוצים שינוי, תנחו פיזית. תזיזו את היד שלו, תשנו את הזווית שלכם, תראו בגוף מה אתם צריכים. פעולה שווה יותר מאלף מילים בהקשר הזה.
האם אורגזמה מחדירה בלבד היא ריאלית?
לפי מדגם הסתברותי ארצי של 1,055 נשים (Herbenick et al., 2018), רק 18.4% דיווחו שחדירה לבדה מספיקה להן לאורגזמה. זה לא אומר שזה בלתי אפשרי, אבל זה אומר שלרוב הנשים חדירה לבד לא מספיקה, וזה תקין לגמרי. הטכניקות שתיארתי, Angling, Shallowing, Rocking ו-Pairing, נועדו בדיוק לגשר על הפער הזה.
כמה זמן לוקח לראות שינוי בעונג המיני?
חלק מהכלים נותנים תוצאות מיידיות. טעינה אנרגטית, למשל, מורגשת כבר בפעם הראשונה. אסרטיביות מינית, תנועת מוחמד, התרגיל עם ה"דילדו", משנה את החוויה באותו ערב. חיזוק רצפת אגן ומיינדפולנס דורשים יותר עקביות. בדרך כלל 3 עד 6 שבועות של תרגול יומי קצר כדי להרגיש הבדל משמעותי.
האם גברים גם יכולים להרוויח מהטכניקות האלה?
בהחלט. טעינה אנרגטית, מיינדפולנס מיני ותרגילי רצפת אגן רלוונטיים באותה מידה לגברים. מטא-אנליזה של 7 ניסויים מבוקרים עם 478 גברים (British Journal of Sports Medicine, 2017) מצאה שיפור מובהק בתפקוד הזיקפתי מפעילות אירובית בעצימות בינונית עד גבוהה, ותרגילי רצפת אגן הם חלק מרכזי מהטיפול בבעיות זיקפה.
האם מגע איטי באמת משנה משהו או שזה סתם "ניו אייג'"?
זו נוירולוגיה, לא ניו אייג'. מחקר (Behavioural Brain Research, 2016) מצא שסיבי C-tactile בעור מכוונים ללטיפה עדינה במהירות של 1 עד 10 סנטימטרים בשנייה, והם התורמים לתחושת המגע הנעים. כשאנשים מלטפים בן זוג, הם מאטים באופן ספונטני למהירות שמפעילה את הסיבים האלה. כלומר, הגוף כבר יודע מה עובד. אנחנו פשוט צריכים להפסיק למהר.
אלון גושן, מדריך ומומחה לעונג, מגע ואורגזמיות, עוסק ולומד בתחום המיניות למעלה מ-20 שנה. בעל תואר שני בפסיכולוגיה, עם התמחות בטיפול מיני בשני מסלולים במקביל, אוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב. בוגר מסלול הכשרת מדריכי טנטרה בשיטת מארג, בניהול סוג'יי שמש. ביצע התמחות מעשית באיט"ם (האגודה הישראלית לטיפול מיני), באגף הטיפול המיני בבית החולים "רעות", ועבד כמסאז'יסט רפואי ומטפל סרוגייט בקליניקה של רונית אלוני. פיתח את שיטת "תודעת העונג" ומלווה למעלה מ-3,000 מודרכים ומודרכות בקליניקה. המומחיות שלו היא בחיבור בין הצד הקליני-מדעי לבין העבודה הגופנית והאנרגטית. באתר של אלון גושן אפשר למצוא מידע נוסף על הגישה הזו ועל דרכי ההדרכה.
אם הגעתם עד לכאן ומשהו מהמילים האלה הדהד לכם, תעשו דבר אחד היום: נסו את תרגיל הנשימה של 5 הדקות שתיארתי. לבד, לפני השינה, בלי ציפיות. רק תנשמו, תזוזו ותקשיבו לגוף. ואם תרגישו שאתם רוצים ללכת עם זה עוד צעד, אתם מוזמנים לפנות אליי לפגישת היכרות קצרה, בלי התחייבות, רק שיחה שתעזור לכם להבין מאיפה כדאי להתחיל. שלכם בעונג ❤