רוב הנשים שמגיעות אליי לקליניקה אחרי שנים של תסכול לא סובלות מ"בעיה", הן פשוט מעולם לא למדו איך הגוף שלהן באמת עובד. אורגזמה נשית היא לא עניין של מזל, של בן זוג מוכשר או של גנטיקה. היא תוצאה של הבנה, תרגול וחיבור לגוף. במדגם ארצי אמריקאי של 52,588 מבוגרים, רק 65% מהנשים ההטרוסקסואליות דיווחו שהן מגיעות לאורגזמה כמעט תמיד במפגש מיני, מול 95% מהגברים (Frederick et al., Archives of Sexual Behavior, 2018). הפער הזה לא גנטי, הוא תוצר של חינוך, של חוסר ידע, ושל אמונות שגויות על הגוף הנשי. את זה המדריך הזה הולך לפרק, אחת אחת.
למה את לא מגיעה לאורגזמה, וזו לא אשמתך
המיתוס של "חדירה מספיקה"
אם הייתי מקבל שקל על כל אישה שאמרה לי "אני לא מצליחה לגמור מחדירה, מה לא בסדר איתי", הייתי עשיר. התשובה הקצרה: שום דבר לא בסדר איתך. המחקר של Herbenick ועמיתיה (Journal of Sex & Marital Therapy, 2018), שבדק מדגם הסתברותי ארצי של 1,055 נשים בנות 18-94, מצא שרק 18.4% מהנשים דיווחו שחדירה לבדה מספיקה להן לאורגזמה. 36.6% דיווחו שגירוי הדגדגן הכרחי לאורגזמה בזמן חדירה, ועוד 36% דיווחו שגם כשאינו הכרחי, האורגזמה מורגשת טוב יותר כשהדגדגן מגורה.
אז בואו נשים את זה על השולחן: רוב הנשים בעולם צריכות גירוי דגדגני כדי להגיע לאורגזמה. זה לא חולשה, זה לא בעיה, וזה בטח לא "תקלה" שצריך לתקן. זו פשוט האנטומיה שלכן. הבעיה האמיתית היא שאף אחד לא לימד אתכן את זה, לא בבית הספר, לא ההורים, ולא הפורנו שהפך לספר הלימוד הלא רשמי של דור שלם.
הדפוס שאני רואה שוב ושוב בקליניקה
רוב הנשים שמגיעות אליי אחרי שנים בלי אורגזמה מנסות קודם כל לפתור את זה דרך בן הזוג, "אם רק הוא היה יודע לגעת נכון", "אם רק הוא היה יותר סבלני", "אם רק הוא היה עם איבר גדול יותר". וזה כמעט תמיד לא עובד. הן שמות את האחריות על העונג שלהן על מישהו אחר, בלי שהן עצמן מכירות את הגוף שלהן. זה כמו לצפות ממישהו לנווט אתכן למקום שגם אתן לא יודעות איפה הוא נמצא.
נועה (שם בדוי), בת 34, הגיעה אליי אחרי שמונה שנות זוגיות בלי שהגיעה לאורגזמה אפילו פעם אחת עם בן הזוג. היא אמרה לי במפגש הראשון: "אני חושבת שמשהו שבור אצלי, כי עם הויברטור אני מגיעה תוך שלוש דקות". שאלתי אותה מה היא עושה עם הויברטור, היא תיארה לחיצה ישירה על הדגדגן עד שהיא גומרת. שאלתי אם היא אי פעם חקרה את היוני שלה באצבעות. היא הסתכלה עליי כאילו שאלתי אם היא פעם טסה לירח. "למה שאעשה את זה?" היא שאלה. "יש לי ויברטור." וזה בדיוק הדפוס, נשים לומדות מגיל צעיר דרך אחת להגיע לאורגזמה, דגדגנית בדרך כלל, ואף פעם לא חוקרות את שאר המפה של העונג. כמו מי שלמדה לנגן נוטה אחת על הפסנתר ומעולם לא נגעה בשאר הקלידים.
עם נועה עבדנו על חקירה הדרגתית של היוני שלה, בלי ויברטור, בלי לחץ להגיע לשום מקום. תוך שישה שבועות היא דיווחה לראשונה על תחושות עונג מבפנים, ותוך שלושה חודשים היא חוותה את האורגזמה הראשונה שלה עם בן הזוג.
איך הגוף הנשי באמת עובד: מה שלא לימדו אתכן
התשוקה לא תמיד מגיעה לפני, וזה בסדר גמור
אחד הדברים הכי חשובים שאני מלמד הוא שתשוקה מינית אצל נשים לא עובדת כמו שרוב האנשים חושבים. רוזמרי באסון (Basson, Journal of Sex & Marital Therapy, 2000) הציגה מודל חלופי לתגובה המינית הנשית, מודל שמתאר את הרכיב התגובתי של החשק ואת הכוחות שמעוררים אותו, במיוחד בקשרים ארוכי טווח. בסקירה של ד"ר שלומית סייג באתר ויקירפואה (2010) מוסבר שנשים רבות, במיוחד במערכות יחסים ארוכות, מתחילות את המפגש המיני ממצב ניטרלי, והתשוקה נבנית מתוך הגירוי הפיזי או הרגשי עצמו, לא מדחף ספונטני שמגיע מראש.
מה זה אומר בפרקטיקה? אם את מחכה שהחשק "יפול עלייך" מהשמיים לפני שאת מתחילה, את עלולה לחכות הרבה מאוד זמן. זה לא אומר שאת צריכה לעשות משהו שאת לא רוצה. זה אומר שאת יכולה להתחיל ממגע, מנשימה, מחיבור, והתשוקה תבוא. את לא צריכה להיות "מוכנה" כדי להתחיל. את צריכה להתחיל כדי להיות מוכנה.
הדגדגן הוא רק ההתחלה
הדגדגן הוא איבר מדהים. אבל הוא לא העונג כולו, הוא הדלת הראשונה. מה שרוב הנשים לא יודעות הוא שיש מפה שלמה של עונג בתוך היוני, שמחכה לחקירה. הבעיה היא שנשים מתאמנות על עינוג דגדגני במשך עשרות שנים, אבל לחקור את היוני שלהן, לזה הן הקדישו אולי חמש דקות במקרה הטוב.
במחקר של Hensel ועמיתיה (PLOS ONE, 2021), במדגם ארצי מייצג של 3,017 נשים אמריקאיות בנות 18-93, זוהו ארבע טכניקות שנשים גילו כדי להפוך חדירה למהנה יותר: Angling, סיבוב, הרמה או הנמכה של האגן במהלך החדירה כדי לשנות היכן בתוך היוני נוצר החיכוך (87.5% מצאו שזה עוזר); Shallowing, מגע חודר רדוד ממש בפתח היוני (כ-84%); Rocking, בסיס האיבר נשאר צמוד לדגדגן לאורך כל החדירה, מבלי לצאת ולהיכנס (כ-76%); ו-Pairing, גירוי הדגדגן באצבע או בצעצוע במקביל לחדירה (69.7%). שימו לב, כל הטכניקות האלה דורשות שהאישה תהיה פעילה, תזוז, תכוון, תחקור. אף אחת מהן לא עובדת אם את שוכבת בפסיביות ומחכה שמשהו יקרה.
השיטה המעשית: מהיכן מתחילים ואיך מתקדמים
שלב ראשון, היכרות מחדש עם הגוף
הצעד הראשון, לפני כל טכניקה ותרגול, הוא לעצור ולהבין שאת אחראית על העונג שלך. לא בן הזוג, לא הויברטור, לא אף אחד אחר. את. זו לא סיסמה, זו עמדה שאני מחזיק בה אחרי למעלה מ-20 שנה של עבודה בתחום הזה: אישה שלוקחת אחריות על העונג שלה, שלומדת להכיר את הגוף שלה ולהנחות את בן הזוג, מגיעה לאורגזמות עוצמתיות יותר, בתדירות גבוהה יותר.
והנה מה שאת יכולה לעשות השבוע, ממש עכשיו, בלי שום עזרה מבחוץ: פני לעצמך 40 דקות שבהן לא יפריעו לך, אין טלפון, אין ילדים, אין בן זוג. שכבי במיטה, עצמי עיניים, והתחילי ללטף את הבטן התחתונה, הירכיים הפנימיות, כל האיזור שמסביב לאיבר המין, אבל בלי לגעת בדגדגן. כן, קראת נכון. בלי דגדגן. אנחנו מעירות את האיזור כולו קודם. לאט לאט, כשמתחילה לגדול סקרנות, הכניסי אצבע אחת לפתח היוני, סנטימטר אחד פנימה, והוציאי. שוב סנטימטר. לא ממהרות לשום מקום. כשהאצבע בפנים, חקרי, תרגישי את שעה 12 (למעלה), שעה 3 (שמאל), שעה 6 (למטה). נסי לחיצות עדינות, ליטוף, תיפוף קל. שימי לב איפה יש תחושה נעימה, ואיפה ניטרלי. אל תשפטי, רק חקרי.
בהתחלה זה ירגיש מוזר. יכול להיות שזה ירגיש כלום. זה לגמרי תקין. בדיוק כמו שבשיעור נהיגה הראשון, כשהמורה אמר לפנות שמאלה ולקח רבע שעה להתמודד עם כל המראות וההילוכים, ככה גם בחקר היוני. בהתחלה זה יקח זמן, אבל ככל שתחקרי בגישה סקרנית כמו ילדה שמגלה את העולם, ככה מהר יותר תמצאי את העונג.
שלב שני, נשימה, תנועה וקול
הנה דבר שמפתיע את רוב הנשים שמגיעות אליי: אורגזמה היא לא רק עניין של מגע. המגע הוא חלק חשוב, אבל בלי נשימה, תנועה וקול, הגוף לא מצליח לצבור מספיק אנרגיה כדי לשחרר. תחשבו על זה ככה: ויברטור עובד כי הוא מספק רטט חיצוני אינטנסיבי, הגוף לא צריך לייצר שום דבר בעצמו, הוא פשוט נענה. אבל במפגש עם בן זוג, או בעינוג עצמי בלי ויברטור, הגוף צריך לייצר את החשמל בעצמו. ואת החשמל הזה מייצרים דרך שלושה דברים: נשימה עמוקה ואקטיבית, לא רדודה ולא עצורה; תנועת אגן, קדימה-אחורה, מעגלים, מה שמרגיש טבעי; וקול, לא אנחות מזויפות כמו בסרטים, אלא קול אמיתי שמבטא את מה שמורגש בגוף.
מטא-אנליזה של 12 ניסויים מבוקרים אקראיים עם 785 משתתפים (Effect of breathwork on stress and mental health, Scientific Reports, 2023) מצאה שתרגול נשימה מכוונת קשור לרמות מתח סובייקטיבי נמוכות יותר, בגודל אפקט קטן עד בינוני. מה הקשר למיניות? כשהגוף במתח, כשהנשימה עצורה, שרירי רצפת האגן מתכווצים, זרימת הדם ליוני יורדת, והעונג נחסם. נשימה מכוונת פותחת את הגוף לתחושה.
ובהקשר של רצפת האגן, מטא-אנליזה של 33 מחקרים (Faucher et al., The Journal of Sexual Medicine, 2024) מצאה קשר מובהק בעוצמה בינונית בין חוזק שרירי רצפת האגן לבין תפקוד מיני (r=0.41), ו-10 מתוך 14 מחקרי התערבות הראו השפעה מובהקת על התפקוד המיני. כלומר, תרגול רצפת אגן הוא לא רק בשביל נשים אחרי לידה. זה כלי ישיר לחיזוק העונג.
שלב שלישי, אסרטיביות מינית ותקשורת עם בן הזוג
אני אגיד את זה ישירות, כי אף אחד לא אומר את זה מספיק חזק: אם את שוכבת במיטה ומחכה שבן הזוג יעשה לך אורגזמה, את מוותרת על העונג שלך. זה לא עניין של גבר טוב או גבר רע. גברים לא טלפתיים. הם לא יודעים מה את צריכה ברגע הזה, גם אם הם אוהבים אותך בטירוף ורוצים לענג אותך. את צריכה לקחת את המושכות.
מטא-אנליזה של 93 מחקרים ו-38,499 אנשים בקשר זוגי (Mallory, Journal of Family Psychology, 2022) מצאה קשר חיובי בין תקשורת מינית לשביעות רצון מהמיניות (r=0.43). מה שמעניין במיוחד: איכות התקשורת (r=0.52) נמצאה משמעותית יותר מתדירות התקשורת (r=0.31). כלומר, לא כמה אתם מדברים על סקס, אלא איך אתם מדברים. לגיד לבן הזוג "שמאלה קצת", "יותר לאט", "ממש ככה, אל תעצור", זה לא גסות, זה לא פגיעה בגבריות שלו. זו מתנה שאת נותנת לשניכם.
באותו מחקר של Frederick ועמיתיו שציינתי קודם, נמצא שנשים שהגיעו לאורגזמה בתדירות גבוהה יותר נטו לקבל יותר מין אוראלי, לקיים מפגש ארוך יותר, לבקש את מה שהן רוצות במיטה, לשבח את בן הזוג ולנסות תנוחות חדשות. שימו לב לפרט הזה: לבקש את מה שהן רוצות. לא לקוות, לא לרמוז, לבקש.
הטכניקה שאני מלמד בקליניקה ואני קורא לה "תנועת מוחמד" אומרת דבר פשוט: אם האצבעות או האיבר של הגבר לא נוגעים במקום הנכון, את לא יושבת בחיבוק ידיים ומתבאסת. את מביאה את המקום הנכון אל האצבעות שלו. אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד. תזזי, תכווני, תשני זווית. את יודעת מה עושה לך טוב, תראי לו.
מיינדפולנס, מגע ותודעה: הכלים שמשנים הכל
הנוכחות היא המפתח, לא הטכניקה
הנה משהו שרוב מדריכי האורגזמה באינטרנט לא יגידו לכן: הטכניקה הכי טובה בעולם לא תעבוד אם הראש שלכן לא במיטה. אם בזמן המפגש המיני את חושבת על רשימת הקניות, על המייל מהעבודה, או על איך את נראית מהזווית הזאת, הגוף שלך לא יכול להגיב. הוא עסוק בלשרוד, לא בלהתענג.
בניסוי מבוקר אקראי עם 148 נשים (Chivers et al., The Journal of Sex Research, 2025), טיפול קוגניטיבי מבוסס מיינדפולנס הגביר קונקורדנציה מינית, ההתאמה בין התגובה הגופנית לתגובה הנפשית, במידה רבה יותר מחינוך מיני תומך. השיפור בקונקורדנציה ניבא ירידה במצוקה המינית לאורך הטיפול. בשפה פשוטה: כשנשים למדו להיות נוכחות בגוף שלהן ולהתמקד בתחושה במקום במחשבות, הגוף שלהן הגיב יותר וההנאה שלהן עלתה.
איך עושים את זה בפרקטיקה? NCCIH, הגוף הרשמי של ה-NIH לרפואה משלימה, מסכם שגישות מבוססות מיינדפולנס יעילות לחרדה ולדיכאון במידה דומה לטיפולים מבוססי ראיות כמו CBT. אם מיינדפולנס עובד על חרדה, דמיינו מה הוא עושה לחרדת ביצוע מינית.
מגע איטי, למה לאט זה בעצם מהר
אני אגיד דבר שחלק מכן תתנגדו לו: לאט יותר זה טוב יותר. לא תמיד, לא בכל שלב, אבל בהתחלה, כמעט תמיד. ואני אסביר למה מנקודת מבט פיזיולוגית. מחקר ב-Behavioural Brain Research (2016) מצא שסיבי C-tactile בעור מכוונים ללטיפה עדינה במהירות של 1 עד 10 סנטימטרים בשנייה, והם התורמים לתחושת המגע הנעים. בשלושה ניסויים נמצא שכאשר אנשים מלטפים בן זוג הם מאטים באופן ספונטני למהירות שמפעילה את הסיבים האלה. הגוף יודע, אנחנו פשוט לא מקשיבים לו.
כשאני עובד עם נשים על תודעת העונג בקליניקה של אלון גושן, אחד הדברים הראשונים שאני מבקש הוא להאט את הכל. לא לנסות להגיע לשום מקום. לא לרדוף אחרי האורגזמה. כי אורגזמה היא כמו כלב ביישן, ככל שאת רודפת אחריה, היא בורחת. ברגע שאת מפסיקה לרדוף ופשוט נהנית מהתחושה של הרגע, היא מגיעה אלייך.
| גישה | למי מתאימה | היתרון המרכזי | מה אנשים טועים לגביה | המגבלה שכדאי להכיר |
|---|---|---|---|---|
| עינוג עצמי דגדגני (ויברטור/ידני) | נשים שמעולם לא הגיעו לאורגזמה ורוצות להתחיל מהמקום הקל ביותר | תוצאה מהירה, בונה ביטחון שהגוף מסוגל | חושבות שזו הדרך היחידה ונתקעות רק בה, לא חוקרות מעבר | מאמנת את הגוף לתגובה אחת בלבד ויכולה להפוך לתלות בגירוי אינטנסיבי |
| חקירת יוני עצמית | נשים שמגיעות לאורגזמה דגדגנית אבל רוצות להרחיב את מנעד העונג | פותחת עולם שלם של תחושות ואורגזמות שונות באיכותן | מצפות לתוצאה מיידית ומוותרות כשבמפגשים הראשונים לא מרגישות כלום חזק | דורשת סבלנות של שבועות, בלי סקרנות אמיתית, הרוב פשוט חוזרות לדגדגן |
| מיינדפולנס מיני (MBCT) | נשים שהראש לא מפסיק "לרוץ" במהלך מפגש מיני, חרדת ביצוע, ניתוק גוף-נפש | מחברת בין מה שהגוף מרגיש לבין מה שהנפש חווה, מגבירה קונקורדנציה | חושבות שזו מדיטציה "רגילה" ולא מבינות שצריך ליישם אותה ספציפית בהקשר מיני | דורשת תרגול עקבי, מפגש אחד לא ישנה דפוס של שנים |
| תקשורת מינית עם בן/בת זוג | נשים בקשר זוגי שמרגישות שהסקס "בסדר" אבל לא מגיע לעונג אמיתי | משנה את הדינמיקה במיטה מ"הוא עושה לי" ל"אנחנו עושים ביחד" | חושבות שמספיק לדבר פעם אחת, איכות התקשורת חשובה הרבה יותר מעצם הדיבור | אם יש בעיה זוגית עמוקה, תקשורת מינית לבד לא תפתור, צריך לטפל קודם בבסיס |
| חיזוק רצפת אגן | כל אישה, ובמיוחד אחרי לידות, או מי שמרגישה "ניתוק" מהאיזור | משפר תחושה, שליטה ועוצמת אורגזמה באופן פיזיולוגי מוכח | חושבות שזה רק "קיגל" מהיר ומבצעות לא נכון, בלי מודעות לשריר, התרגיל חסר ערך | לא מחליף חקירה רגשית ונפשית, גוף חזק עם ראש מנותק עדיין לא ייתן אורגזמה |
נקודות מפתח
- רוב הנשים צריכות גירוי דגדגני לאורגזמה, זו אנטומיה, לא תקלה, ו-18.4% בלבד מהנשים מגיעות לאורגזמה מחדירה בלבד.
- תשוקה מינית נשית היא לרוב תגובתית ולא ספונטנית, לא צריך לחכות לחשק כדי להתחיל, אלא להתחיל כדי שהחשק יגיע.
- אסרטיביות מינית, היכולת לבקש, לכוון ולהוביל במיטה, היא הגורם המשמעותי ביותר לשביעות רצון מינית, הרבה יותר מטכניקה של בן הזוג.
- איכות התקשורת המינית, לא רק העובדה שמדברים, קשורה ישירות לעונג. לגיד "יותר שמאלה" זה מתנה, לא ביקורת.
- חקירת היוני דרך עינוג עצמי איטי וסקרני יכולה לפתוח עולם שלם של אורגזמות שונות מהאורגזמה הדגדגנית המוכרת.
- נשימה אקטיבית, תנועת אגן וקול הם שלושת המנועים שמאפשרים לגוף לצבור אנרגיה מינית ולהגיע לשחרור, בלעדיהם, אפילו מגע מושלם לא מספיק.
- מיינדפולנס מיני, נוכחות בגוף ובתחושה במקום במחשבות, מגביר את ההתאמה בין התגובה הגופנית לנפשית ומפחית מצוקה מינית באופן מוכח.
שאלות נפוצות
למה אני מגיעה לאורגזמה רק עם ויברטור ולא עם בן הזוג?
ויברטור מספק רטט בעצימות שהיד האנושית או האיבר לא יכולים לחקות. הגוף שלך למד "נתיב עונג" אחד, דגדגני, אינטנסיבי, מהיר. זה לא אומר שאת לא מסוגלת, זה אומר שהגוף שלך צריך ללמוד נתיבים נוספים. הפתרון הוא לגוון את העינוג העצמי, להתחיל לחקור מגע ידני איטי יותר, ולהפחית בהדרגה את התלות בויברטור. לא להפסיק, להוסיף.
בן הזוג שלי נעלב כשאני מנסה להנחות אותו במיטה, מה עושים?
דברי איתו על זה מחוץ למיטה, לא באמצע מפגש מיני. תגידי לו שזה לא ביקורת, זה כמו שנווט אומר "שמאלה" בכביש, לא כי הנהג גרוע, אלא כי שניכם רוצים להגיע ליעד. הציעי לו שגם הוא ינחה אותך. ברגע ששני הצדדים מנחים, זה הופך לשיח הדדי ולא לביקורת חד צדדית.
כמה זמן לוקח ללמוד להגיע לאורגזמה נרתיקית?
אין תשובה אחת. יש נשים שמגלות תחושות חדשות תוך שבועיים של חקירה יומית, ויש כאלה שלוקח להן חודשים. הנקודה הקריטית היא לגשת לזה בסקרנות ולא בציפייה, ברגע שאת "מנסה להגיע לאורגזמה", את יוצרת לחץ שחוסם את התגובה. חקרי את היוני שלך כדי להכיר אותה, לא כדי "להצליח".
האם יש קשר בין אורגזמה לגיל? האם זה נהיה קשה יותר עם השנים?
המחקר של Herbenick כלל נשים עד גיל 94. במחקר של ברוורמן-אוריאל וליטבק-הירש (סוגיות חברתיות בישראל, 2021) נמצא שנשים נשואות בגילאי 40-55 מפתחות סובייקטיביות מינית, לומדות להוביל וליזום, ורואות במיניות כלי להעצמה אישית ולרווחה נפשית. גיל לא מונע אורגזמה, ובמקרים רבים דווקא הניסיון וההכרות העמוקה עם הגוף הופכים את המיניות לעשירה יותר.
האם פעילות גופנית באמת משפיעה על העונג המיני?
כן, ובכמה מישורים. מעבר לתרומה הכללית לזרימת דם ולמצב רוח, מחקר של Meston ו-Gorzalka (Behaviour Research and Therapy, 1996) מצא שאצל נשים בתפקוד מיני תקין, 15 דקות אחרי 20 דקות רכיבה אינטנסיבית נמדדה עלייה מובהקת במשרעת הדופק הנרתיקי, כלומר, מאמץ גופני מגביר את התגובה הפיזיולוגית המינית. זו לא תיאוריה, 20 דקות של הליכה מהירה או ריצה לפני מפגש מיני יכולות לעשות הבדל מורגש.
מה ההבדל בין אורגזמה דגדגנית לאורגזמה נרתיקית?
מהניסיון שלי עם למעלה מ-3,000 נשים בקליניקה, אורגזמה דגדגנית נוטה להיות ממוקדת, חדה, "חשמלית", מרגישה באיבר ובסביבתו. אורגזמה נרתיקית מתוארת בדרך כלל כגלית, עמוקה, מתפשטת לכל הגוף. שתיהן אמיתיות, שתיהן תקפות, ואין אחת עדיפה על השנייה. אבל כדאי להכיר את שתיהן, לא להסתפק רק באחת.
האם כאב בזמן חדירה אומר שאורגזמה מחדירה לא אפשרית בשבילי?
בהחלט לא. כאב בזמן חדירה (דיספראוניה) הוא מצב שדורש התייחסות, לא ויתור. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של 19 מחקרים (BMC Women's Health, 2023) מצאה שטכניקות פיזיותרפיה, ובהן עיסוי ושחרור ידני של נקודות הדק, מפחיתות את עוצמת הכאב ומשפרות את איכות החיים. הצעד הראשון הוא פנייה לגינקולוגית או לפיזיותרפיסטית של רצפת אגן, לא התעלמות.
אלון גושן, מדריך ומומחה לעונג, מגע ואורגזמיות, עם למעלה מ-20 שנה של עיסוק ולמידה בתחום המיניות. בעל תואר שני בפסיכולוגיה, התמחות בטיפול מיני בשני מסלולים במקביל באוניברסיטת בר-אילן ואוניברסיטת תל אביב, בוגר מסלול הכשרת מדריכי טנטרה בשיטת מארג, ומפתח שיטת "תודעת העונג". בעל התמחות מעשית באיט"ם ובאגף הטיפול המיני בבית החולים "רעות", ועבד כמסאז'יסט רפואי ומטפל סרוגייט בקליניקה של רונית אלוני. עד היום עבד עם למעלה מ-3,000 מודרכים ומודרכות בקליניקה.
אם קראת את המדריך הזה והרגשת שמשהו זז בפנים, סקרנות, תקווה, אולי קצת פחד, זה בדיוק הסימן שהגוף שלך מוכן לצאת לדרך. הצעד הראשון לא חייב להיות גדול: קחי 40 דקות השבוע ותתחילי בתרגיל החקירה שתיארתי למעלה. ואם את מרגישה שאת רוצה ליווי אישי, מוזמנת לשלוח לי הודעה בוואטסאפ ולספר לי במשפט אחד מה הדבר שהכי תרצי לשנות במיניות שלך, ואני אחזיר תשובה אישית תוך 24 שעות. שלכם בעונג ❤️