מגע איכותי הוא לא עניין של טכניקה. הוא עניין של נוכחות, קצב, והקשבה לגוף שמולכם. אחרי למעלה מ-20 שנה של עבודה עם אלפי אנשים בקליניקה, אני יכול לומר לכם דבר אחד שמפתיע כמעט כל זוג שמגיע אליי: הם לא באמת יודעים לגעת אחד בשנייה. לא כי הם לא אוהבים. לא כי הם לא רוצים. אלא כי אף אחד מעולם לא לימד אותם. המדריך הזה נועד לשנות את זה – עם כלים מעשיים שאתם יכולים לנסות הערב, ושמשנים גם את מה שהגוף שמולכם חווה, וגם את מה שאתם מרגישים כשאתם נוגעים.
למה המגע שלכם לא עובד (וזה לא מה שאתם חושבים)
הטעות שכמעט כולם עושים
רוב האנשים שמגיעים אליי חושבים שהבעיה היא שהם לא מכירים מספיק טכניקות. הם מחפשים "איפה ללחוץ" או "איך לזוז" – כאילו הגוף הוא שלט רחוק עם כפתורים. אבל זה בדיוק המקום שבו טועים: הם מתמקדים במה שהידיים עושות, במקום במה שהאדם שמולם מרגיש.
אני רואה את זה שוב ושוב. גבר או אישה שנוגעים בבן הזוג שלהם כאילו הם מבצעים משימה – נוגעים מהר כי הם רוצים "להגיע" לאיזשהו מקום, לוחצים חזק כי הם חושבים שזה מה שצריך, ובעיקר – לא נוכחים. הם במקום אחר. חושבים אם הם עושים את זה נכון, אם הגוף שמולם מגיב, אם זה יוביל ליחסי מין. והגוף שמולם? הוא קולט את זה בתוך שנייה. מרגיש את חוסר הנוכחות, את המרוץ, את הלחץ – ונסגר.
מחקר שפורסם ב-Behavioural Brain Research ב-2016 מצא ממצא שמסביר הרבה: סיבי C-tactile בעור מכוונים ללטיפה עדינה במהירות של 1 עד 10 סנטימטרים בשנייה, והם האחראים לתחושת המגע הנעים. בשלושה ניסויים נמצא שכשאנשים מלטפים בן זוג או תינוק, הם מאטים באופן ספונטני בדיוק למהירות שמפעילה את הסיבים האלה – בניגוד ללטיפה שנעשית על אובייקט דומם. כלומר, הגוף שלנו כבר יודע את המהירות הנכונה. אנחנו פשוט מפסיקים להקשיב לו.
מה באמת קורה כשמגע "עובד"
כשמגע נוכח, איטי ובטוח, קורה משהו פיזיולוגי מדיד: מערכת העצבים עוברת ממצב של fight or flight למצב של rest and digest. הגוף מתרכך, הנשימה מעמיקה, והיכולת לחוות עונג משתנה לחלוטין. זה לא מטפורה – זה מה שקורה ברמת מערכת העצבים.
תחשבו על זה ככה: את שוכבת ליד בן הזוג שלך, והוא נוגע בך ביד שחושבת על משהו אחר – על העבודה, על הטלפון, על האם הוא עושה את זה נכון. הגוף שלך קולט את חוסר הנוכחות הזה מיד. ואפילו אם לא תדעי לשים על זה מילים, תרגישי רצון להתרחק, חוסר נוחות, או פשוט – שום דבר. לעומת זאת, כשמישהו נוגע בך וכל הנוכחות שלו שם – ביד, במגע, בקשר – הגוף שלך יודע, ומתחיל להיפתח.
חמישה עקרונות למגע שמשנה הכל – מדריך מעשי
עיקרון 1: האטה מכוונת – תפסיקו לרוץ
הכלל הראשון והכי חשוב שאני מלמד הוא פשוט וקשה בו זמנית: האטה. לא "תנועה איטית" כתרגיל, אלא שינוי אמיתי בקצב שבו אתם ניגשים למגע. כשאתם מניחים יד על הגוף של בן או בת הזוג, במקום מיד לזוז – תישארו. שלוש שניות. חמש שניות. תרגישו את חום העור מתחת לכף היד שלכם. תנו לגוף שמולכם להבין שהמגע הזה לא הולך לשום מקום. בטנטרה המגע הזה נקרא מגע אדמה, כזה שבא להיות נוכח ולהרגיע את הגוף שמקבל את המגע ולומר לו "אני פה, איתך".
הנה תרגיל שתוכלו לעשות הערב: שבו מול בן או בת הזוג, הניחו את כף היד על הזרוע שלהם, ואל תזוזו. פשוט תרגישו. אחרי 10 שניות, התחילו לזוז לאורך הזרוע במהירות של כ-3 עד 5 סנטימטרים בשנייה, בערך כמו שמלטפים חתול ישנוני. שימו לב לנשימה שלכם, נשמו דרך הפה, לאט. שלוש דקות. רק שלוש. ותשאלו אחר כך את בן הזוג איך זה הרגיש – אני מבטיח שהתשובה תפתיע אתכם.
עיקרון 2: נשימה – הדלק של המגע
אחד הדברים הראשונים שאני אומר לכל מי שמגיע אליי: תנשמו. נשמע מובן מאליו, נכון? אבל תתפלאו כמה אנשים עוצרים את הנשימה שלהם ברגע שהם נוגעים, או שנוגעים בהם. עצירת נשימה היא תגובת סטרס אוטומטית – הגוף נכנס למצב של ערנות יתר, ומתוך מצב כזה אי-אפשר לחוות עונג.
אני תמיד אומר שנשימה היא כמו חשמל. אתם יכולים לקנות את הטלוויזיה הכי יפה בעולם, אבל בלי חשמל – אין תמונה. ככה גם עם מגע: אתם יכולים לגעת בצורה המושלמת ביותר, אבל אם הגוף שמולכם לא נושם – הוא לא ירגיש כמעט כלום. נשימה דרך הפה היא המפתח, כי היא מאפשרת למערכת העצבים להירגע, לתודעה להישאר נוכחת, ולגוף לספוג את התחושות.
מה שאני קורא לו "טעינה אנרגטית" – שימוש בנשימה, תנועה וקול כדי להעביר את הגוף ממצב של כיבוי למצב של הדלקה – הוא לא מושג רוחני. זה משהו פיזיולוגי מאוד מדיד: נשימה עמוקה מגבירה זרימת דם, מחמצנת רקמות, ויוצרת תנאים שבהם העור רגיש יותר למגע. בלי הטעינה הזאת, מגע הוא מכני. עם הטעינה הזאת, הוא הופך לחוויה שלמה.
עיקרון 3: שליטה – מי שמקבל מגע צריך לשלוט בו
זה העיקרון שהכי קשה לרוב האנשים, ודווקא הוא המשנה ביותר. מי שנוגע צריך לוותר על שליטה. ומי שמקבל את המגע – צריך לקחת אותה. זה הפוך ממה שרוב הזוגות רגילים: בדרך כלל, מי שנוגע מחליט איפה, כמה ומתי, ומי שמקבל פשוט מסכים.
אני רואה את הדפוס הזה כמעט בכל זוג. אחד נוגע, השני מקבל, אבל בלי תקשורת אמיתית. הנוגע מנחש, ומי שמקבל מנסה "ליהנות" ממה שיש. התוצאה: שני אנשים שלא באמת פוגשים אחד את השנייה במגע. הנה משהו מעשי שתוכלו לנסות: בפעם הבאה שאתם נוגעים בבן או בת הזוג, בקשו ממנו לשים את היד שלו על היד שלכם ולהוביל. שהוא יקח אתכם לאיפה שנעים, יגביר לחץ כשצריך, יפחית כשרוצה. תנו לו שליטה מלאה. רק תהיו נוכחים ותעקבו. ותופתעו כמה הגוף שמולכם מתחיל להיפתח כשהוא מרגיש שיש לו בחירה.
עיקרון 4: הקשבה פעילה – המגע כשיחה דו-כיוונית
מגע הוא לא מונולוג – הוא שיחה. ובשיחה, צריך גם להקשיב. כשאני אומר "להקשיב" אני לא מתכוון לשאול "זה בסדר?". אני מתכוון להקשיב עם הידיים. להרגיש מתי שריר מתכווץ מתחת לכף היד, מתי הנשימה של הגוף שמולכם מאיצה או נעצרת, מתי הגוף מתקרב למגע שלכם ומתי הוא מתרחק.
בקליניקה שלי אני קורא לזה "מגע שמקשיב". זה מה שמפריד בין מגע שמרגיש מכני לבין מגע שמרגיש כמו חיבוק של הנשמה. הגוף מדבר כל הזמן – הוא אומר "כאן כן, כאן לא, יותר חזק, יותר רך, עוד שנייה, עכשיו". רוב האנשים לא מקשיבים לשפה הזו כי הם עסוקים מדי ב"לעשות". ברגע שמפסיקים לעשות ומתחילים לשמוע, הכל משתנה.
עיקרון 5: מחשבות מקדמות – מה שהתודעה עושה משנה את מה שהגוף מרגיש
אחד הכלים הכי חזקים שאני מלמד נקרא "מחשבות מקדמות" – ההבנה שהתודעה יכולה להתמקד בכל פעם בתחושה אחת, ואנחנו יכולים לבחור באיזו. זה רלוונטי גם למי שנוגע וגם למי שמקבל מגע.
אישה בשנות ה-30 שלה הגיעה אליי וסיפרה שהיא מרגישה "ניתוק" מהגוף שלה בזמן מגע אינטימי. בן הזוג שלה נוגע בה, והיא פשוט לא שם – היא בראש, חושבת על רשימת הקניות, על הילדים, על העבודה. המגע שלו לא היה הבעיה. הנוכחות שלה הייתה הבעיה. ביקשתי ממנה, בזמן שהנחתי את כף היד שלי על הזרוע שלה, לתאר לי במילים מה היא מרגישה ברגע הזה. היא אמרה "חום". ביקשתי ממנה להתמקד בחום. אחרי כמה שניות שאלתי שוב. היא אמרה "עכשיו מרגישה דופק". ביקשתי ממנה להתמקד בדופק. אחרי דקה היא אמרה: "וואו, אני מרגישה זרימה בכל הזרוע." כל מה שהשתנה הוא המיקוד של התודעה שלה. המגע היה אותו מגע. החוויה הייתה שונה לחלוטין.
מעבר לזה, הרבה פעמים אנשים מתמקדים על הגירוי הפיזיולוגי שבגוף, במקום להתמקד על מה התגובה הרגשית שאותו גירוי פיזיולוגי מעורר בהם. למעשה, גירוי פיזיולוגי יכול לעורר מספר תגובות רגשיות בו זמנית – תחושת חום בגוף לדוגמה, יכולה להיות נעימה, מרגיעה, מציקה, מרדימה ועוד. אם נבחר להתמקד באספקטים החיוביים של הגירוי הפיזיולוגי, נוכל לשים לב לתגובות רגשיות מאוד חיוביות, ואז במקום שסתם נרגיש חום "סתמי" בגוף, נוכל לשים לב לעד כמה החום הזה נעים לנו, או אולי אפילו מעורר.
מגע בפועל: תרגיל שלם שתוכלו לעשות הערב
הכנה (5 דקות)
שבו מול בן או בת הזוג שלכם. על המיטה, על הספה, על הרצפה, לא משנה. מה שכן משנה: כבו טלפונים. לא על שקט, כבויים לגמרי. שום רטט, שום מסך דולק. תדליקו נר אם בא לכם, אבל זה לא חובה. מה שחובה הוא שקט, פרטיות, ורצון אמיתי להיות שם.
קחו שלוש נשימות עמוקות ביחד דרך הפה. שאיפה ארוכה, ספרו עד 4. נשיפה ארוכה, ספרו עד 6. הנשיפה ארוכה יותר מהשאיפה, וזה בכוונה: נשיפה ארוכה מפעילה את מערכת העצבים הפאראסימפתטית, זו שאחראית על רגיעה ופתיחות. שלוש נשימות כאלה, ואתם כבר במקום אחר.
התרגיל עצמו (15-20 דקות)
החליטו מי נוגע ומי מקבל. חלק ראשון, 10 דקות אחד נוגע, אחר כך מחליפים. מי שמקבל, שוכב על הבטן, עם הזרועות לצדדים. מי שנוגע, יושב לצד, ומניח את כף היד על הגב, בין השכמות.
עכשיו, לא זזים. 10 שניות. תרגישו את חום העור, את עליית וירידת הגב בנשימה. אחרי 10 שניות, התחילו לזוז לאט לאורך הגב כלפי מטה. המהירות: כ-3 סנטימטרים בשנייה. אם זה עוזר לדמיין, דמיינו שאתם מורחים שמן יקר מאוד ואתם לא רוצים לבזבז אף טיפה. כל תנועה מלאה, שלמה, נוכחת.
מי שמקבל, יש לכם משימה אחת ויחידה: לנשום דרך הפה ולהתמקד בתחושה הכי נעימה שיש לכם ברגע הזה. לא לחפש מה לא בסדר, לא להעריך את המגע, לא לחשוב אם אתם "מרגישים מספיק". פשוט למצוא את הנקודה שהכי נעימה, ולהתמקד בה. ככל שתתמקדו, ככה היא תגדל. זו לא אוטוסוגסטיה, זו פיזיולוגיה: תשומת לב מגבירה זרימת דם לאזור, מגבירה רגישות, ומעצימה תחושה.
אחרי 10 דקות, החליפו תפקידים. מי שנגע, מקבל. ואותו דבר בדיוק: יד על הגב, 10 שניות שקט, ואז תנועה איטית. שימו לב למה קורה כשמי שנגע קודם עכשיו מקבל, הוא כבר יודע בדיוק איך מגע נוכח מרגיש, ויכול לקבל אותו מתוך ציפייה חיובית.
מה לצפות שיקרה
בפעם הראשונה, ייתכן שיהיה מוזר. ייתכן שיעלו רגשות, חלק מהזוגות שעשו את התרגיל הזה אצלי בקליניקה התחילו לבכות. לא מעצב, מהתרככות. הגוף זוכר איך זה להיות נגוע באמת, ולפעמים ההקלה הזו מציפה. תנו למה שעולה לעלות, אל תפחדו מזה, ואל תנסו "לתקן" אותו. פשוט תישארו.
אם התרגיל מרגיש טוב, עשו אותו שלוש פעמים בשבוע הקרוב. לא חמש, לא כל יום, שלוש פעמים. תדירות שמספיק גבוהה כדי שהגוף יתחיל להתרגל, ומספיק נמוכה כדי שזה לא יהפוך למשימה. ומגע שהופך למשימה מפסיק להיות מגע.
הסיפור שמלמד הכל: כשהמגע שבר את החומה
הגיע אליי זוג, ביחד 12 שנה, שני ילדים. הם באו בגלל "חוסר חשק", כך הם הגדירו את זה. שאלתי אותם מתי בפעם האחרונה הם נגעו אחד בשנייה שלא בהקשר מיני ושלא בהקשר פונקציונלי, להעביר צלחת, להזיז את השני ממעבר. הם הסתכלו אחד על השנייה ונשתקו. הוא אמר: "אני לא זוכר." היא אמרה: "גם אני לא."
זה מה שאני רואה שוב ושוב: זוגות שמגיעים אליי בגלל "בעיה במיניות", חוסר חשק, קושי בעוררות, כאב, ובעצם הבעיה מתחילה הרבה לפני המיטה. היא מתחילה ברגע שהמגע נעלם מהיום-יום. כשמגע קיים רק כ"הקדמה ליחסי מין", הגוף מתחיל לפרש כל מגע כמשהו שדורש ממנו לעבוד, לספק, להגיב, והוא נסגר. רוזמרי באסון הציגה מודל חלופי לתגובה המינית הנשית, כפי שפורסם ב-Journal of Sex & Marital Therapy ב-2000, המתאר את הרכיב התגובתי של החשק ואת הכוחות המניעים שמעוררים אותו, במיוחד בקשרים ארוכי טווח. מה שזה אומר בפועל: נשים רבות לא מתחילות מתשוקה, הן צריכות קשר בטוח, מגע נעים ונוכחות רגשית כדי שהתשוקה תתעורר.
עם הזוג הזה, לא התחלתי לדבר על מיניות בכלל. ביקשתי מהם לעשות דבר אחד: כל ערב, 5 דקות של מגע. לא מיני. בכלל לא. יד על הכתף, ליטוף הזרוע, לחיצה קלה של כף יד. הם חשבו שאני מזלזל בהם. "באנו בגלל בעיה אמיתית ואתה אומר לנו להחזיק ידיים?" אמרתי להם: "תעשו את זה שבועיים ותגידו לי מה קרה." אחרי שבוע וחצי הוא שלח לי הודעה: "היא בכתה אתמול בערב כשהנחתי לה את היד על הגב. אמרה שהיא שכחה איך זה מרגיש שמישהו נוגע בה סתם, בלי שום כוונה." אחרי חודש הם דיווחו שהמיניות חזרה, לא בגלל שעבדנו עליה, אלא בגלל שהמגע הלא-מיני יצר מסלול חדש של ביטחון בגוף, וממנו התשוקה התעוררה מעצמה.
ואני אגיד דבר שאולי לא כולם יסכימו איתו: אני חושב שזוגות צריכים להפריד לגמרי בין מגע מיני למגע לא-מיני, ולהתחיל מהלא-מיני. הרבה אנשים, ברגע שהם נוגעים, הגוף של הצד השני כבר "יודע" שזה הולך לשם, ומתחיל להתכונן, להילחץ, לצפות. כשמפרידים, כשנוגעים רק כדי לגעת, בלי שום יעד, נותנים לגוף לזכור מה זה מגע שהוא רק מגע. ומתוך המקום הזה, כשהמגע המיני כן מגיע, הוא מגיע לגוף שפתוח, רגוע ומוכן, לא לגוף שבמגננה.
מגע כמפתח לשינוי, מעבר לטכניקה
החיבור בין מגע לרצפת האגן
מטא-אנליזה של 33 מחקרים בנשים ללא כאב אגני, שפורסמה ב-The Journal of Sexual Medicine ב-2024, מצאה קשר מובהק בעוצמה בינונית בין חוזק שרירי רצפת האגן לבין תפקוד מיני. 10 מתוך 14 מחקרי התערבות הראו השפעה מובהקת על התפקוד המיני. הקשר למגע הוא ישיר: כשרצפת האגן מתוחה ומכווצת, וזה מה שקורה אצל הרבה נשים שחוות חרדה סביב מגע, הגוף לא יכול לקלוט מגע נעים באזור האגן. הוא פשוט "נעול".
לכן, חלק מהעבודה על מגע היא עבודה על שחרור רצפת האגן. לא בהכרח עם פיזיותרפיסט, גם נשימות ממוקדות לאזור האגן, כמו לדמיין שאתם נושמים "לתוך" האגן, יכולות להתחיל תהליך של שחרור. את שיטת תודעת העונג של אלון גושן פיתחתי בדיוק מתוך ההבנה הזו: שמגע לא מתחיל בידיים, הוא מתחיל בגוף שמוכן לקבל.
מגע ותקשורת, למה "עשה לי טוב" לא מספיק
הרבה זוגות אומרים לי "אנחנו מדברים על מה שאנחנו אוהבים במיטה". כששואלים אותם מה בדיוק הם אומרים, התשובה בדרך כלל היא "עשה לי טוב" או "אני אוהב את זה". אבל זו לא תקשורת מינית, זו תגובה כללית שלא נותנת לצד השני שום מידע אמיתי. תקשורת מינית אמיתית היא ספציפית: "כשאתה נוגע לי שם, בלחץ הזה, זה מרגיש ככה" או "כשאת מאטה, אני מרגיש יותר".
הנה כלי שאני מלמד בקליניקה ושאתם יכולים להשתמש בו מיד: סולם 1-10. בזמן שבן או בת הזוג נוגע בכם, תנו ציון מילולי לעוצמת ההנאה. לא צריך משפטים, רק מספר. "5" אומר שנעים אבל לא מדהים. "8" אומר שזה מקום טוב מאוד. "3" אומר שכדאי לשנות משהו. המספר נותן לנוגע מידע מיידי ומדויק בלי לשבור את האווירה. תתאמנו על זה השבוע, תתחילו במגע לא מיני (גב, זרועות, ידיים) ותראו איך המספרים עוזרים לכם ללמוד את הגוף של הצד השני.
נקודות מפתח
מגע איכותי נמדד בנוכחות שאתם מביאים, לא בכמות הטכניקות שאתם מכירים, ידיים שמקשיבות שוות יותר מידיים שיודעות.
מהירות המגע משפיעה ישירות על מערכת העצבים: מגע במהירות של 1-10 סנטימטרים בשנייה מפעיל סיבי עצב שמעבירים תחושת ביטחון וחיבור, מגע מהיר יותר עלול לעורר תגובת סטרס.
נשימה דרך הפה היא "חשמל" המגע: בלי נשימה, הגוף נכנס למצב הישרדותי שמונע ממנו לקלוט עונג, גם אם המגע עצמו מושלם.
העברת שליטה למי שמקבל מגע היא הצעד הכי משמעותי ליצירת ביטחון, כשהגוף יודע שיש לו אפשרות להפסיק בכל רגע, הוא מפסיק להתגונן ומתחיל להרגיש.
"מחשבות מקדמות", בחירה מודעת להתמקד בתחושה הנעימה, מגבירה זרימת דם ורגישות עצבית לאזור, ומעצימה את חוויית המגע בצורה מדידה.
הפרדה בין מגע מיני למגע לא-מיני מאפשרת לגוף לזכור מה זה מגע שהוא רק מגע, ומתוך הבסיס הזה, תשוקה מינית יכולה לצמוח מחדש גם אחרי שנים של ניתוק.
תקשורת ספציפית במגע (כמו שיטת הסולם 1-10) יעילה יותר מאשר תקשורת כללית, לדעת בדיוק מה עובד עדיף על להגיד "זה נחמד".
שאלות נפוצות
איך אפשר ללמוד לגעת אם אין לי ניסיון ואני מרגיש/ה מאוד מסורבל/ת?
הסרבול הוא סימן טוב, לא רע, הוא אומר שאתם מודעים למגע שלכם ולא עושים אותו על אוטומט. התחילו מהתרגיל של הנחת כף יד על הגב והאטה. אין מה "לדעת", יש מה להרגיש. ככל שתתאמנו להיות נוכחים במגע, הסרבול ייעלם מעצמו.
בן/בת הזוג שלי לא אוהב/ת שנוגעים בו/ה, מה עושים?
קודם כל, מכבדים את זה לגמרי. חוסר רצון במגע קשור לעיתים לחוויות עבר, לתחושת חוסר שליטה, או לכך שכל מגע "הוביל" ליחסי מין ולכן הגוף התחיל לפחד ממנו. הצעד הראשון: תציעו מגע שהוא לגמרי לא מיני, לחיצת יד, יד על הכתף, ותבהירו שזה מתחיל ונגמר שם. ותנו לבן או בת הזוג את השליטה המלאה: הם בוחרים מתי, איפה, וכמה זמן.
כמה זמן לוקח עד שרואים שינוי אמיתי בזוגיות בעקבות עבודה על מגע?
מהניסיון שלי עם למעלה מ-3,000 מודרכים ומודרכות, שינוי ראשוני מורגש כבר בשבוע הראשון, בדרך כלל בתחושת קרבה, רוך, פחות מתח. שינוי עמוק יותר בתפקוד המיני ובתשוקה לוקח בדרך כלל 4-8 שבועות של תרגול עקבי. אבל הרגע הכי חזק הוא בדרך כלל הפעם הראשונה, כשגוף שלא נגעו בו ב"נוכחות" מרגיש פתאום את ההבדל.
האם מגע נוכח עובד גם למי שיש לו/לה כאב בזמן יחסי מין?
כן, אבל עם התאמות חשובות. סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של 19 מחקרים בנשים עם דיספראוניה, כאב בזמן יחסי מין, שפורסמה ב-BMC Women's Health ב-2023, מצאה שטכניקות פיזיותרפיה, ובהן שחרור ידני של נקודות הדק, מפחיתות את עוצמת הכאב ומשפרות את איכות החיים. מגע נוכח ואיטי יכול להיות חלק מהתהליך, אבל חשוב להתחיל מאזורים שלא כואבים ולתת לגוף לבנות אמון מחדש.
האם התרגילים האלה מתאימים גם לאנשים יחידים, בלי בן/בת זוג?
בהחלט. חלק מהעבודה החשובה ביותר על מגע היא עינוג עצמי, מגע שאתם נותנים לעצמכם. הניחו את כף היד על הבטן שלכם, נשמו לאט, והתמקדו בחום. זה מגע. זו נוכחות. והגוף שלכם מגיב לנוכחות שלכם בדיוק כמו שהוא מגיב לנוכחות של מישהו אחר, אם לא יותר.
מה ההבדל בין מגע טנטרי למגע "רגיל"?
טנטרה היא לא טכניקה של מגע, היא גישה לחיים שרואה בגוף כלי לחיבור עם עצמך ועם העולם. מגע "טנטרי" הוא מגע שנעשה מתוך נוכחות מלאה, כוונה, נשימה ומודעות, וזה בדיוק מה שתיארתי במאמר הזה. אתם לא צריכים לקרוא לזה "טנטרה" כדי ליישם את העקרונות. מה שחשוב הוא האיכות של המגע, לא התווית.
האם מגע יכול לעורר תגובות רגשיות קשות ואיך מתמודדים עם זה?
כן, וזה קורה יותר ממה שאנשים חושבים. מגע נוכח יכול לפתוח דלתות שהגוף סגר כדי להגן על עצמו. אם עולות תגובות רגשיות, בכי, כעס, פחד, הדבר הכי חשוב הוא לא לנסות לעצור אותן. לא "להרגיע" את בן או בת הזוג, לא להפסיק את המגע בבהלה, אלא פשוט להישאר. להמשיך לנשום. להגיד "אני כאן". ואם מדובר בתגובות עוצמתיות שקשורות לטראומה, שווה לעשות את הצעד הזה בליווי מקצועי.
אלון גושן, מדריך ומומחה לעונג, מגע ואורגזמיות, עוסק ולומד בתחום המיניות למעלה מ-20 שנה. בעל תואר שני בפסיכולוגיה, בוגר התמחות בטיפול מיני באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת תל אביב במקביל, בוגר מסלול הכשרת מדריכי טנטרה בשיטת מארג בניהול סוג'יי שמש, עם התמחות מעשית באיט"ם ובאגף הטיפול המיני בבית החולים "רעות". מפתח שיטת "תודעת העונג" ובעל ניסיון של למעלה מ-3,000 מודרכים ומודרכות בקליניקה.
אם קראתם עד לכאן והרגשתם שמשהו זז בכם, שאתם רוצים ללמוד איך לגעת אחרת, לחוות מגע אחר, או לעזור לבן או בת הזוג שלכם לגלות מה מגע נוכח באמת יכול לעשות, אני מזמין אתכם לשלוח לי הודעה ולספר מה הסיטואציה שלכם. לא צריך להתחייב לכלום, לא צריך "לדעת" מה אתם רוצים. פשוט תכתבו לי מה מרגיש, ונראה ביחד מה הצעד הבא. שלכם בעונג ❤️